מכינת "עמי-חי"

כמה מילים במוצאי היום. על סערת הרב יגאל.
 אזהרה- פוסט ארוך...

ראשית , ההתבטאות של הרב יגאל היא לא איזה פלפול בהוויות אביי ורבא, מדובר כאן על ציבור שנפגע. לנגד עיני עומדות התלמידות שלי (ולצדן גם ידידות ,שכנות, חילות שמשרתות איתי במילואים, מדריכות במכינה ועוד ועוד) ובמקום שיש פגיעה באחר אין לנו יכולת לשתוק ,שכבר קבעו חז"ל: "במקום שיש חילול השם אין חולקים כבוד לרב''. מתוך ההבנה שאין לי את הפריבלגיה 'לא להגיב', אז להלן דעתי (הקצת ארוכה) בנושא:

1. הסגנון: אחד מהדברים שאני עובד עליהם עם תלמידי במכינה הוא שינוי השפה. כל פעם שאני שומע חניך או חניכה שמדברים בשפה לא נקיה אני מעיר להם. זאת עבודה סזיפית ויומיומית אבל אני מאמין שהשפה שבה האדם משתמש משפיעה על האדם. השפה שבה הרב יגאל השתמש היתה שפה מזלזלת, גסה ומבזה. גם לי לעיתים אמירות חד משמעיות כנגד תופעות שאני מתנגד להם- הומופביה, השתמטות, ועוד. אבל אני לא משתמש בטרימנולוגיה מבזה ומעליבה (שבסוף מבזה בעיקר את הדובר), גם רבותי בעתניאל היו בעלי דעות נחרצות אבל הם מעולם לא התבטאו בגסות . השפה שבה אנחנו משתמשים משפיעה על הנפש שלנו. . בימי שלישי אני מלמד במכינה שיעור בגורדון והרב קוק. בגורדון אנחנו לומדים את 'האדם והטבע' וברב קוק אנחנו לומדים את מאמר 'זרעונים'. אתמול למדנו את פרק ה' בו הרב קוק טוען שהאמונה השלמה מובילה את האדם לידי עדינות (לעומת אדם שמאמין ב"כוח תקיף" בלבד ואז האמונה תטמטם את ליבו ותגרום לו להיות גס כלפי הבריות) ועל רקע הלימוד אני מנסה לחשוב על העדינות שכל כך חסרה בדבריו של הרב יגאל, על הפער הגדול בין הפרוכת שהיתה מאחורי גבו של הרב ועליה נכתב "זכרתי לך חסד נעוריך" לבין דברי הבלע של הרב .אני מרגיש שהדברים במסכת יומא מסכמים את הסעיף: 
 מי שקורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים ואין משאו ומתנו באמונה, ואין דבורו בנחת עם הבריות, מה הבריות אומרות עליו? - אוי לו לפלוני שלמד תורה, אוי לו לאביו שלמדו תורה, אוי לו לרבו שלמדו תורה; פלוני שלמד תורה ראו כמה מקולקלין מעשיו וכמה מכוערין דרכיו, ועליו הכתוב אומר "בֶּאֱמֹר לָהֶם עַם ה' אֵלֶּה וּמֵאַרְצוֹ יָצָאוּ." 
 (לצערי זו כבר פעם שניה שאני שולף את המימרא הזו ביחס לרב יגאל. בפעם הקודמת השוויתי בינה לבין הספור על רבי אלעזר והמכוער. לדעתי הספור והמימרא מתכתבים ואכמ"ל)

2. מעמד האשה: אם הדברים היו נשארים בסגנון. נו מילא. אבל המחלוקת נובעת גם לתוכן. למה בעצם הרב יגאל כל כך בז לבנות שהולכות לקרקל? למה הוא מתנגד להליכת נשים לצבא? בתוך דבריו הרב יגאל סרטט את הדמות שלו לאשה האדיאלית- אשה קטנה, שלא "התחספסה" בצבא. בעוד שבעלה שירת בצבא ופגש את עם ישראל היא נשארה "דוסית" ומעולם לא יצאה מהבועה. יש לשים לב להבדל בין הדרישה של חילים דתיים לשרת שרות צבאי בלי לעבור על איסור ייחוד לבין אמירה כללית שעוסקת במקומה של האשה. היציאה של הבת (הדתיה) אל הצבא היא צעד ראשון בדרך שלה לשיוויון, צעד שעובר דרך כור ההיתוך של החברה הישראלית.
 דמינו רגע תלמיד במכינת עלי שלומד עם רמ"ים גברים, שומע הרצאות אורח של מפקדים גברים, משלם כסף לישיבה ופוגש את מנכ"ל הישיבה שגם הוא גבר והמקום היחידי שבו הוא רואה אשה זה בתפקיד הטבחית במטבח. מה זה עושה לנפש של התלמיד? יש כאן חינוך מערכתי שהקצה שלו הוא להריץ דאחקות עם חבורת נערים על חשבונן של נשים שבאותן רגעים עומדות בקור המדברי על מנת לשמור עליהם.

3. סולם ערכים. הרב יגאל טען בדבריו שיש שיבוש בסולם הערכים. זאת בדיוק הטענה שלי מולו. הערך המרכזי אליו אנחנו מחנכים במכינה הוא ראית הטובה של עם ישראל לפני טובתך האישית. אני גאה בתלמידתי שהתגיסו וגאה כפליים באלו שבחרו לצאת לקצונה ובחרו להעמיד את הצרכים של עם ישראל לפני הרצונות האישים שליהן. איך יכול מישהו לצאת דוקא נגד אותן בנות? לצאת דוקא נגד הבנות שהן מלח הארץ שבחרו להמשיך לקורס מ"פים? זה ממש "ארור מרדכי וברוך המן".. למה הדבר דומה- לאדם אגואיסט שבחר לא לשרת בצבא ואז מברבר על כמה הצבא מיותר ועל כך שצריך לשחרר את כולם. הבנות שלך בחרו לא להתגיס? בחרו לעשות רק שנה אחת (ע"פ נתוני השרות הלאומי רק שליש מהבנות שעושות שרות לאומי ממשיכות לשנה שניה)? אז בלום פיך מלדבר על הבנות הערכיות שבוחרו ללכת בעקבות חז"ל שקבעו שבמלחמת מצווה יוצא חתן מחדרו וכלה מחופתה. אתה רוצה לתקן ? אז קדימה- כמו שהקמת מכינה לבנים על מנת שבנים דתיים לא "יתקלקלו" בצבא – תקים מסגרת דומה לבנות דתיות על מנת שהם יוכלו להמשיך ולהיות ערכיות ולהתגייס וגם להשאר דתיות בצבא.

4. אמונה באדם אמונה באלוקים: לדעתי בסוף הדברים מתכנסים לשאלה 'באיזה אל אתה מאמין?' (ראו לדומא בפתיחה של פרק ה' במאמר זרעונים שהזכרתי למעלה) ובשאלה 'האם אתה מאמין באדם?'. סעיף זה הינו ארוך מידי לפורמאט הפיסבוקי ולדעתי הוא הדבר העיקרי שאותו אני מנסה ללמד במשך שנה שלמה את תלמידי במכינה בעזרת לימוד של מקצועות שונים והוגים שונים. מתוך האמונה באדם אני גם מתנגד לקריאות השונות שמחרימות את הרב יגאל. אין דרכי להחרים אנשים (למעט מקרי קיצון) ואני מעדיף לנסות וללמוד מכל אדם (בשבוע הבא אנחנו יוצאים לסדרת יו"ש וחניכי המכינה רוצים לפגוש את הרב יגאל ולהתווכח איתו. זה כמובן נושא מורכב. אבל ככלל אנחנו לא מחרימים אנשים. ואנחנו יודעים להתסכל גם בזכויות הרבות שיש לו. לצד המחלוקת). בסוף יש כאן שאלה על מהות האלוקים- האם זה אל של שנאה או אהבה, של ריב או של חסד. ויש כאן שאלה של אמונה באדם אל מול חוסר אמון. הרב יגאל זלזל בבנות הדתיות שמתגיסות ובמשמע הוא זלזל גם בקהל תלמידיו. זכינו והשנה מדריכה במכינה בוגרת שלנו. בוגרת דתיה שבצבא הייתה מ"פ במחווה אלון. בוגרת דתיה, עטויה בכיסוי ראש שנשואה לבוגר המכינה בעלי. ההתבטאות של הרב יגאל (שאותו היא מעריכה באופן אישי כרב של בעלה) טלטלה אותה ובעקבות היום היא כתבה הודעת ווטסאפ לצוות. את ההודעה היא סיימה באמירה הזו (ביקשתי ממנה רשות לצטט): "נ.ב . בעיני לא צריך לדאוג עם מי הבנות האלו יתחתנו. בחור ירא שמים, בעל מידות, עם רצון לגדול בתורה , יצליח לזהות בחורה כזו גם אם היא תהיה במדים וגם אם לא". אמונה בגדולת האדם באשר הוא אדם מיצרת שפה נקיה , שפה של התחשבות ושל אמון .

5. אז מה הלאה?
אנחנו נמשיך וננסה לעשות טוב. לחנך לאהבת העם ולאהבת אדם , לשפה נקיה וללב טוב.
פורים שמח
וסליחה שהארכתי
 יאיר